החלטה בתיק חע"ק 22261-11-10

בקשה לביטול פס"ד שניתן בהעדר המבקש  ביום 17.6.2011.

1.      נגד המבקש הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירה, מיום 4.1.2009, של השלכת קרטונים, פירות וירקות במעבר להולכי רגל וגרימת מפגע עבירה על סעיף 10 לחוק עזר לקרית ים (מפגעי תברואה), תשי"ח- 1958 (להלן: " חוק העזר").

2.      המבקש זומן כדין לדיון שהתקיים ביום 17.6.2011 ולא התייצב ומכאן ראיתי באי התייצבותו כהודאה בכתב האישום לפי הוראת סעיף 240 (א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982 (להלן: " החסד"פ") והוא הורשע בעבירה שיוחסה לו.

במסגרת גזר הדין הוטל על המבקש תשלום קנס בגובה 660 ש"ח כגובה הקנס המקורי שנקבע בצידה של העבירה.

3.      המבקש טוען כי לא קיבל הזמנה לדיון בביהמ"ש, כי לא ידע כלל על הדיון וביקש להתחשב במצבו הרפואי ובכך שנכון להיום הוא מחוסר עבודה. בסיפא לבקשה ציין כי הוא אינו זוכר שקיבל הזמנה למשפט.

4.      לאחר שבחנתי את הבקשה, מצאתי לדחותה מבלי לקבל את עמדת המשיבה. אנמק;

5.      לשאלה באילו תנאים יבוטל פסק-דין שניתן בהעדרו של נאשם, מתייחס סעיף 130(ח) לחסד"פ, הקובע כי בעבירות עוון או חטא בלבד, רשאי בית-המשפט, על-פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, "אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין".

6.      ברע"פ 9142/02 סוראיא איטליא נגד מדינת ישראל, פ"ד נז (6) 793, 803 קבע בית המשפט העליון את אמות המידה להפעלתו של סעיף 130 (ח) לחוק; נקבע כי בית המשפט ייעתר לבקשה לביטול פסק דין אם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שעריו של בית המשפט, גם אם אי ההתייצבות נבעה מרשלנות גרידא. אולם אם אין חשש לעיוות דין נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, בלעדיה ידחה בית המשפט את הבקשה.

באשר לשאלת עיוות הדין, אין די בטענה כללית ולא מפורטת ועל המבקש להראות כי לו נוהל ההליך הייתה התוצאה שונה מבחינתו. (ע"פ 6920/07 חסון נ' מדינת ישראל (2007); עפ"ת (מחוזי חיפה) 16840-01-09 חיידר נ' מדינת ישראל (2009); ע"פ (מחוזי חיפה) 3029/08 סייד אחמד נ' מדינת ישראל (2008).

7.      ביהמ"ש המחוזי בע"פ 05 /9407 קינג אללה נ' מדינת ישראל (9.8.2005) סיכם את ההלכה בעניין זה בדברים הבאים : "בית המשפט העליון פסק לא אחת, כי לנוכח ריבויים של מקרי אי ההתייצבות ..., יש לקבוע כי ברגע שהנאשם הוזמן כדין, ניתנה לו האפשרות להיות נוכח במשפטו ולנסות להוכיח את חפותו ומשלא התייצב, אין לו אלא להלין על עצמו, ודי בכך כדי שיהיה לו יומו בבית המשפט (ראה למשל: רע"פ 1773/04 אלעוברה נ' מדינת ישראל, רע"פ 5377/03 וג'די נ' מדינת ישראל, ר"ע 418/85 רוקינשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(3) 279 (1985)) ".

8.      ובחזרה לענייננו, טענתו של המבקש כי לא ידע על הדיון שנערך בעניינו, נדחית.

בקשתו וטיעוניו של המבקש אינם נתמכים בתצהיר מאומת כדין ומעיון בתיק בית המשפט, עולה כי הזימון לדיון נשלח לכתובתו של המבקש כפי שמופיעה בתחתית הבקשה ונמסר לבן משפחתו כדין.

9.      מדובר בעבירה שתועדה ע"י פקח העירייה במועד ביצועה, המבקש לא העלה טענות כלשהן לגופו של העניין ולא הכחיש את האישום המיוחס לו. בנסיבות אלה לא שוכנעתי כי ניהול ההליך מחדש יכול להביא לתוצאה שונה מבחינת המבקש, ומשהוטל עליו תשלום הקנס המקורי שנקבע בצד העבירה, לא מצאתי כי אי ביטול פסה"ד יגרום עיוות דין.

10.  סוף דבר- אני מורה על דחיית הבקשה ומותירה את פסק הדין מיום 17.6.2012 על כנו.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו תמוז תשע"ב, 16 יולי 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: